כובע טמבל




בהמשך לתהליך השלב הבא הוא סקיצות ובדים.

חשבתי וחקרתי מה הכיוון הכללי של הצללית אליה אני רוצה להגיע והתחלתי להתעניין באופנה ישראלית מימי תחילת המדינה.
משך אותי במיוחד סיפורו של בית באופנה "אתא".
 "אתא" היה ממפעלי הטקסטיל הראשונים בארץ,הוקם ע"י משפחת מולר והפעיל גם חנויות שמכרו את הבגדים שיוצרו בו בכל רחבי הארץ.





הוא הוקם בשנות 40 באזור כפר אתא-איזור שהיה נחשב נידח(אולי עדיין?) ומרוחק מלב תעשיית האופנה אשר התמקמה מין הסתם בתל אביב.

עיצוב הבגדים היה צנוע ובסיסי בתחילה וכן הבדים היו בסיסים-כובעי טמבל,חולצות רקומות ומדי תנועות נוער היו ה"לחם והחמאה של המפעל ,בתקופה מסוימת, היה נוהג אצל ילדים ונערים עולים חדשים ולעתים גם אצל נערות, לקנות בלוויית תושב ותיק בחנות אתא את כל הביגוד הדרוש ליום חול, וחולצה לבנה לשבת. בשנות ה50 החלו לתת דגש גם על גזרות וטרנדיות ואפילו לולה בר עיצבה שמלות לחברה.


המפעל נסגר בסופו של דבר בשנות השמונים לאחר סיכסוך עובדים ארוך. הישראלים כבר היו חשופים לאופנה עולמית ופחות עסקו בבנין הארץ והצורך באופנה מין הסוג ה"הזה" ירד.

צבעוניות



ch ch ch changes

נפלה החלטה לשנות את לוח ההשראה- ולקחת אותו לכיוןן יותר אותנטי ופחות ,איך לומר,גאה....

 הבולים האלו היו נקודת המוצא שלי 
ידעתי שאני רוצה לשמור על האלמנט הרייזינגרי יחד עם הפשטות הישראלית
אז זה מה שיצא...







ריזינגרינג בנחלה





פתאום כל הדברים האלו שמסודרים לפי רצף הצבע מקבלים משמעות נוספת

(חוץ מדגל הגאווה)
ותודה לידידי הנאמן-א.פון 

ריזינגרים אחרים:









התמונות מכאן ומכאן

ריזינגרינג

כי כל קולקציה מתחילה בלוח השראה....



                                                                    האיש של הכפר

  

שלל צבעי הקשת המרכיבים את הלבן....

מכירים את זה שהאינטרנט מסמן לכם סימנים?
זה קורה לי כל הזמן לאחרונה וזה גם מה שקרה  כשחיפשתי את הדרך שלי מהאוסף להשראה עיצובית.
 כמובן שהסתכלתי על מלא תמונות של בולים- ואז איך שהוא הגעתי לתמונה הזאת:



שבוא נגיד שזאת תמונה שמאחדת בתוכה שני דברים שקשורים לחיים שלי בצורה כזאת או אחרת(כפרורדיםזהלידמעלותשזהלידנהריהשזהבצפון).

את שתי הכרזות האלו עיצב הגרפיקאי(חתן פרס ישראל!) דן ריזינגר.

ריזינגר- מחשובי המעצבים הגרפים בארץ-פרץ דרך בתחומו ועיצב מלא סמלים שחרוטים לנו בתודעה כמו  נגיד זה:

הוא יוצר בקשת רחבה של תחומים:עיצוב גרפי ,ציור וקולאז'.
הוא הטביע את חותמו על השפה החזותית בישראל במשך למעלה מארבעים שנה בגלל שפרץ גבולות ומגבלות  שעליהן דיברתי בפוסט הקודם.
הסיבה שהרגשתי שהאינטרנט מסמן לי משהו טמונה בזיכרון שיש לי מהילדות-
בבית שלנו היו מספר לוחות שנה ענקים שעיצב ריזינגר לחברת ישקר.



 כרזות בעיצובו

 גם את זה הוא עיצב


ריזינגר-לקח השראה מהשבבים המיוצרים במפעל ועיצב לוח שנה קינטי כמעט, כשהוא משתמש בצורות גיאומטריות המונחות ע"ג משטח צבעוני אחיד וכך נוצרת אשליה של תנועה.
היו גם לוחות שנה שהיו ממש מודולרים והיה אפשר לשנות אותם ולשחק איתם וכך נוצרו עיצובים שונים.




 לוח השנה  הזה הוא היחיד האוטנטי שהצלחתי לשים את ידי עליו (לא ברור לי עדיין למה אנשים זרקו כאלה דברים-אגרנית,אמרתי כבר..)משנת 1997 והוא הגיע במשלוח מיוחד מהצפון אתמול!




 לוחות שנה מודולרים יותר


יש גם כאלה 



 (שפם אייטיז והכל)



ריזינגר מעיד על עצמו שהוא נולד עם ריח לצבע-"צבע בעבורי הוא כמו מוסיקה לאנשים אחרים. כשאתה רוצה להירגע אתה שומע מוסיקה או הולך לנוח, אני עובד עם צבע. בשבילי הצבע היה תמיד המהות. אני לא רואה פיל ירוק, נעליים שחורות, או כובע סגול. אני רואה סגול; ירוק". 

העבודה עם הצבעים באופן נקי ובלתי אמצעי והשימוש בצבעוניות עזה בשילוב עם הצורות הגיאומטריות-קנו אותי לחלוטין .
עכשיו אני במסע למצוא לוח שנה אחד ענק ואוטנטי לעצמי.




-לסיום -
שבעת הכללים של דן ריזינגר
כשמפרידים את הצבע מהאובייקט, הצבע נהפך לנושא.
יצירת קומפוזיציה מעבר למסגרת המרובעת.
משחק חופשי עם החוקים; חופש הוא מושג יחסי למגבלות.
הדימוי הסופי נוצר בהתאם לערכים שנקבעו מראש, במערך לינארי, ספיראלי או רנדומלי (לפי הרגש).
כל אחת מהקומפוזיציות היא בו בזמן יחידה עצמאית ורכיב ממבנה גדול יותר.
היצירה הסופית נוצרת כתוצאה ממשחק עם הפרופורציות וההצבה של היחידות.
חזרה ואינטראקציה של יותר משני דימויים יוצרות את החוויה הוויזואלית החדשה.